אתיקה מקצועית באבחון פסיכולוגי
-
הקוד האתי של הפסיכולוגים דורש מהמאבחנים שימוש בכלי אבחון סטנדרטיים בעלי תוקף מהימנות ונורמות עדכניות, תוך הצלבה של נתונים ממגוון מקורות מידע (הורים, עצמי, מערכת חינוכית או תעסוקתית), עם מגוון כלי אבחון.
-
האבחון של קשיים ספציפיים דורש שימוש בכלים ייעודיים, כמו גם השכלה והכשרה ייחודיים מצד הבוחן.
-
אבחונים חייבים להיות חתומים בידי פסיכולוג בעל מומחיות בתחום הספציפי (בעל תואר שני לפחות, שסיים את התמחותו ועבר את בחינת המומחיות), או פסיכולוג מתמחה שמודרך על ידי פסיכולוג מומחה בתחום, החותם גם הוא על האבחון.
-
לאבחון שלושה שלבים: 1) איסוף רקע התפתחותי ו/או תפקודי ממגוון מקורות, 2) העברת משימות האבחון, 3) מסירת תוצאות האבחון בכתב ובעל-פה.
-
מאחר והאדם הסביר אינו בהכרח מודע לדרישות הללו האחריות על כך מוטלת על המאבחן.
אבחון פסיכו-דיאגנוסטי.
האבחון השכח ביותר בפסיכולוגיה הקלינית, כלומר אבחון שרק פסיכולוגים קליניים יכולים לבצעו.
מטרתו אבחנת מבנה האישיות, הדינמיקה התוך נפשית וכלכלת הכוחות העומדים לרשותו של האדם.
אבחון זה יכול לסייע למקד מטרות הטיפול ואת צורת הטיפול.
אבחון זה כולל באופן מסורתי את הכלים הבאים:
-
מבחן האינטליגנציה.
-
מבחן בנדר גשטאלט.
-
מבחן ציורים HTP.
-
מבחן הרורשך.
-
שאלון מינסוטה MMPI-2.
-
מבחן הכרטיסים התמטיים TAT.
אבחון זה אינו מאפשר לקבוע קיומן של לקויות למידה (ראה אבחון פסיכו-דידקטי), ואינו מאפשר לקבוע בצורה מהימנה קיומה של תסמונת הקשת האוטיסטית (ASD).
